ליצ’י נו מיי צה (ללא גלעין)

עץ הליצ’י הוא אחד מעצי הפרי היפים ביותר, במיוחד כשהוא מלא בפירותיו הורודים.הליצ’י הוא עץ סובטרופי ירוק עד, ותיק יחסית בישראל בעל פרי עם קליפה ורודה כהה וציפה לבנה-שקופה עם טעם ייחודי מתוק חמצמץ.

הליצ’י הוא עץ בינוני גבוה שיכול להגיע גם לגובה של 7 מטרים אך בגלל אופיו והעובדה שהפירות צומחים על מעטפת העץ אנחנו ממליצים לשלוט על גובהו ע”י גיזום ולהשאיר את העץ בגובה של 3 מטרים כדי שנוכל להגיע לפירות בקלות יחסית, לליצ’י מערכת שורשים מתונה כך שאין לחשוש מלנוטעו צמוד לבית או לגדר אך יש לקחת בחשבון שהליצ’י הוא עץ רחב יחסית באופיו (קוטר של 3-4 מ’).

בניגוד למה שנהוג לחשוב הליצ’י אינו רגיש לקור כלל ומתחיל להיפגע רק בטמפרטורה של 4- מעלות. הליצ’י מצליח יפה מאוד ברוב חלקי הארץ ובעל מספר רגישויות נקודתיות: האחת רגישות לרוח: לכן יש לשתול את העץ במקום מוגן מרוחות; והשנייה רגישות לאדמה גירית או מליחה. במקרה הצורך יש לדשן בכלאט ברזל. דבר נוסף הוא רגישות גבוהה ליובש – הליצ’י זקוק במיוחד להשקייה יום יומית נדיבה אך לא מוגזמת, בעיקר בתקופת הפריחה והחנטה. במיוחד יש להקפיד על השקיה טובה לפני חמסין או רוחות מזרחיות יבשות – אם הליצ’י מרגיש שהוא מתייבש, הוא מפיל את הפרחים והחנטים.

ה”נו מאי צה” (No Mai Tze) – זן של ליצ’י בעלי פרי גדול במיוחד וגלעין מנוון שכמעט אינו מורגש. זן זה משובח ביותר אך תהליך הכנתו קשה במיוחד ולכן אנחנו ממליצים עליו לאספנים או נהנתנים בלבד

כשבוחרים עץ ליצ’י מומלץ לבחור עץ בעל גזע בעובי צול לפחות בעל מערכת שורשים מבוססת, עצי ליצ’י צעירים צומחים באיטיות רבה, ורגישים יותר לרוח, למחסור במים ובברזל, ולכן דורשים הגנה וטיפולים שונים בשנותיהם הראשונות. מהניסיון שלנו גורמים בעיקר לתסכול. את הליצ’י מומלץ לנטוע באדמה עמוקה עשירה ומנוקזת.

הליצ’י הוא סירוגי, בדומה לזית, שנה אחת הוא יהיה מלא פירות ובשנה שאחרי לא יהיו או שיהיו מעט פירות, בדומה לזית הגיזום בליצ’י מתבצע עם סיום הקטיף בחודש אוגוסט ספטמבר.

אם אתם רוצים שתיל של ליצ’י שיהיה גם עמיד יותר וגם מלא פירות אמנם עם גלעין אבל קטן אנחנו ממליצים על המאוריציוס או על ההונג לונג העמיד

אם אתם אוהבים ליצ’י אבל רוצים משהו דומה והרבה פחות מפונק, אנחנו ממליצים על הלונגן.